אלברט פיאמנטה

מוסיקאי, מדור המייסדים של סצנת הג'אז בישראל, 82, תל אביב

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

למדתי שאני לא יודע הכל ויש המון מה ללמוד דרך האינטרנט

אני פותח את העיניים סביב השעה שמונה ועושה שעה פלדנקרייז על המיטה. אחר כך אני יוצא להליכה של חצי שעה, וכשאני חוזר הביתה אני מתחיל לנגן. בצהריים אני נח ולומד דברים דרך - Youtube. בקורונה למדתי שאני לא יודע הכל ויש המון מה ללמוד דרך האינטרנט. אחר הצהריים אני ממשיך לנגן ורואה סדרות וסרטים. אני מאד אוהב סרטים טורקיים וגם את פאודה שלנו, עוד מעט מסיים את העונה השלישית ונהנה מכל רגע.

האנשים המשמעותיים בחיי

הראשון היה המחנך שלי בכתה א', הילל, שהיה בשבילי ממש אלוהים. אחר כך כשהכרתי את מלווין קלר, מוזיקאי ג'אז אמריקאי, הוא הפך להיות דמות נערצת. בהמשך היה את פִּיסִי (משה-מוריץ אושרוביץ), הוא היה מוזיקאי ג'אז ברמה מאד גבוהה והזמין אותי לנגן בתזמורות שלו. בשבילי, ילד בן 21, זאת הייתה הגשמת חלום. לבסוף היה את ד"ר צבי קרן שלמדתי אצלו שיעורים פרטיים במשך שמונה שנים, הלחנה ועיבוד. אחרי זה כבר הייתי יותר מדי מבוגר כדי לחפש לעצמי אנשים להעריץ.

סגנון המוסיקה שלי

השיר הישראלי שאני הכי אוהב הוא שיר ארץ של סשה ארגוב, ששרה אותו, בין היתר, חווה אלברשטיין. אני אוהב בעיקר סגנונות של מוזיקה אתנית, למשל של טורקיה, רומניה וארצות ערב. אני אוהב מוזיקה קלאסית, בעיקר קאמרית.

כל רגע הוא רגע משמעותי, אפילו הרגע הזה

אין לי רגע אחד של שעמום בחיים. אצלי הנגינה היא ללא מטרה, אלא דרך חיים. אני קם בבוקר ומתאמן, אני הולך לישון, ואני ישן עם תרגילים בראש. זה קצת אובססיבי אבל בשבילי זה טוב. אני מקווה לחזור בעוד גלגול אבל שיהיה דומה, כך שאעבור את אותו הדבר. אני מרגיש בר מזל גם בזכות אשתי, שסובלת אותי כבר יותר מחמישים שנה, ואצל מוזיקאים זה דבר די נדיר. כל רגע הוא רגע משמעותי, אפילו הרגע הזה. אני בן אדם סקרן וכל הזמן מתעניין בכל מיני דברים, ככה שכל רגע שאני מגלה משהו חדש זה רגע מכונן. אני מודה לעצמי ולאלוהים שעברתי את הדרך שלי ושאני ממשיך אותה.

אני מתאמן ומנגן כאילו אני בן 17

את רוב זמני אני מעביר עם מוסיקה. אני מתאמן ומנגן בבית על מגוון כלי נגינה כמו קלרינט, סקסופון ונאי (חליל טורקי). אני מתאמן כאילו אני בן 17 ויש לי עדיין את כל החיים להגיע להישגים. אני מנגן הרבה בפארק וכדי לא לשגע את השכנים אני לוקח כל פעם כלי נשיפה לפארק אחר, מוצא פינה רחוקה ומנגן בחוץ.
בתקופת הקורונה אין הרבה שינוי בעשייה שלי, מעבר לזה שהיא גרמה לי לאכול אוכל טעים, כי אני מבשל אותו לעצמי, אני נהנה מזה וקורא לארוחות "ארוחות קורונה".

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram