דוד שריקי

מקים ומנהל חברת 'קוסקוס מזון', 93, תל אביב

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

המפעל שלי

כשהגעתי לארץ, רציתי לעשות משהו חדש שלא היה קיים עד אז בישראל. אז החלטתי להקים מפעל לייצור קוסקוס מוכן לאכילה. והתחלתי באתר קטן ביפו והעסקתי נשים ערביות שגלגלו את הקוסקוס. משם גדלנו ועברנו לרעננה, תכננתי מכונות ראשונות לייצור חצי אוטומטי של קוסקוס מוכן. המפעל נשאר קטן עד 1986 כי בתחילת שנות השבעים כל עדה אכלה את המאכלים שלה, ולא אכלה מאכלים של עדות אחרות והצפון אפריקאים, שהקוסקוס הוא המאכל המסורתי שלהם נרתעו מרכישת קוסקוס מוכן מכיוון שהכינו אותו בבית.
בשנות השמונים החל ביקוש בישראל לאוכל מוכן והייתה יותר פתיחות למאכלי עמים שונים. הקוסקוס הצליח להיקלט וכיום הוא מיוצר בקו ייצור אוטומטי, ללא מגע יד אדם בטכנולוגיה הגבוהה ביותר הקיימת בתחום. המפעל נמצא באזור התעשייה בנתניה ומייצר גם קוסקוס עבור כל קבוצת מפעלי אוסם-נסטלה.

הדרך לישראל

עסקתי מגיל צעיר בפעילות ציונית. השתתפתי בהברחת יהודים ממרוקו לישראל דרך אלג'יריה שהייתה באותם שנים חלק מצרפת.
בשנת 1949 עליתי לקיבוץ מצובה שבגליל העליון סללנו כבישים, במשך שנתיים הכשרנו שדות לעיבוד חקלאי ועבודות חקלאיות נוספות. בשנת 1951 נשלחתי על ידי השלטונות למרוקו כדי לסייע שם בפעילות הציונית להעלאת יהודים לארץ ישראל. בשנת 1956 חזרתי לארץ לשנה כחבר בגרעין שהקים את הישוב מצפה רמון בנגב והשתתפתי במלחמת סיני. בשנת 1968 החלטתי להתיישב קבע בישראל.

אני זוכר את ההתרגשות עם נחיתת הכוחות האמריקאים בקזבלנקה

תוך כדי מלחמת העולם השנייה, האמריקאים נחתו במרוקו בטוניס ובאלג'יר בו זמנית. ההתקפה האמריקאית הראשונה הייתה בצפון אפריקה (שהיו קודם בשלטון צרפת, ועברו לשלטון וישי). זה הוביל לכך שבצפון אפריקה גירשו את היהודים מבתי הספר וחלקם גם נשלחו למחנות עבודה ואף למחנה ריכוז ברגן-בלזן.
במרוקו היו הגבלות על היהודים. במועדון הכי מפורסם בקזבלנקה נתלה שלט "הכניסה לאנגלים, יהודים וכלבים אסורה!". יש שמועה שהמלך (הסבא של המלך הנוכחי) הצליח להגן על היהודים. כך או כך, לא היה שיתוף פעולה מהמקומיים.
האמריקאים החליטו להשתלט על צפון אפריקה כדי לשקם את הצבא הצרפתי (שרבים מחייליו ברחו לשם). דה גול התמקם באלג'יר.
ביום שבו נחתו האמריקאים בקזבלנקה, הייתי חולה. הייתי בן 15, אז הפסדתי את הכניסה של הכוחות לעיר.
אבל אני זוכר את ההתרגשות של המשפחה והחברים. האמריקאים הביאו איתם שוקולד וקולה. הם גם אפשרו לנו לחזור לעבוד ולמסגרות שהיינו בהם בעבר.

עלי שלכת

השיר האהוב עליי הוא Les feuilles mortes של Yves Montand.
אני אוהב את השאנסונים הצרפתיים. זה מזכיר לי את שנות העשרים ושלושים שלי, כשהגעתי לצרפת. השירים האלו התנגנו אצלנו בבית מאז ועד היום.

לא מוותר על לבשל

אחד התחביבים שלי הוא בישול. אבל אני עובד במשרה מלאה, נמצא משעות הבוקר עד שעות הצהריים המאוחרות, במפעל אני עוקב אחר תהליך הייצור ותפעול העבודה ועומד בקשר מול הספקים על הזמנת חומרי הגלם. בשעות אחה"צ אני מבשל וגם צופה בטלוויזיה.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram