חירות טקלה לגסה

פעילה חברתית ואסירת ציון, 82, חדרה

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

היום שלי

כיום אני פנסיונרית, אני מרצה בהתנדבות בין היתר בנוער העובד והלומד. אני מרצה על ייעוץ וגישור והעצמה למשפחה, בטלפון או פנים אל פנים, ומבלה עם הילדים והנכדים שלי.

פחדתי שלא אראה שוב את ילדיי

כשישבתי בכלא באתיופיה בגלל הפעילות הציונית, הגעגועים והפחד שלא אראה את ילדיי יותר ושלא הייתי חלק משמעותי בחינוך שלהם, היו מאד משמעותיים. במיוחד שחלק מהילדים הקטנים היו עוד באתיופיה והקטן ביותר בן 3. עברתי עינויים קשים, הכואבים במיוחד היו לקבל מכות בראש יחד עם האמירה ״נהרוס את הראש היהודי שלך״. הייתי בטוחה שלא אזכור כלום.

עיזרו לאנשים

לעזור לאנשים, אם מישהו לא יודע ואתם יכולים לעזור – תעזרו. תראו כל אחד כמו שאתם רואים את עצמכם, לא לשפוט אנשים לפני שאתם מכירים אותם, לכבד אנשים, במיוחד לעת זקנה לא לשכוח אותם ולא לזלזל באנשים מבוגרים. לחנך את הילדים שלכם לעשות טוב. כל היהודים צריכים לזכור המקום שלנו זה ישראל. עם כל מה שעברתי אם הייתי צריכה לעשות זאת שוב הייתי עושה.

השיר האהוב עלי

Tezeta, שיר אינסטרומנטלי. באמהרית משמעותו - ״מחשבות״

על עצמי

נולדתי וגדלתי בגונדר שבאתיופיה. עבדתי בבית חולים כאחות מיילדת מוסמכת ומייעצת לתכנון המשפחה ויושבת ראש ארגון נשים. בשנות השבעים הכרתי פעילת עלייה והתגייסתי לפעול בפעילות ציונית לעלייה לישראל. ב-1986 בדרכנו לעלות לישראל נתפסנו, קבוצה של יהודים, ונכנסתי לכלא המרכזי באדיס אבבה. השתחררתי ב1988 ורק אז פגשתי שוב את ילדי הקטנים. ב-1990 עליתי לישראל. אני אמא ל-8 ילדים וסבתא ל-12 נכדים.

< קדימה
אחורה >

המוטו שלי

בסוף הכל עובר

  • Facebook
  • Instagram