יהודה אייל פישר (פולדו)

איש עדות ושחקן פטאנק, 83, תל מונד

חינוך וספורט

הדרכה וייעוץ

זיכרון

קרדיט צילום: אילן שיסגל

"רק בן אדם ששלם עם עצמו יכול להעניק לאחרים. בן אדם שמתנדב מקבל יותר ממה שהוא נותן. תמיד"

נוער העתיד הוא נוער מדהים

לפני הקורונה הרציתי בבית ספר לשואה "משואה". במשואה אני מדבר עם ילדים בכיתות ט'-י על ילדותי הצעירה בשואה ועל התפתחות חיי מהרגע שהגעתי לארץ. את כל הבנות ששמעו אותי בהרצאותי אני מחשיב כנכדותיי, הן יקרות לי מאוד. אני חושב שנוער העתיד הוא נוער מדהים ולא מספיק מדברים איתו היום, כשמדברים איתו מתחילים להבין כמה הוא חכם, רוצה להשתתף ולתרום. זה שהם מושיטים יד לאישה מבוגרת שעוברת במעבר החציה שווה יותר מהצטיינות בלימודים.
פעמיים-שלוש בשבוע נהגתי להעביר הרצאה על השואה ביד ושם או בבסיסים לחיילי צה"ל. השתתפתי בפרויקט ״ניצוצות״ בו אנשים מעוררי השראה מספרים על המסלול שעברו לתיכוניסטים, והתנדבתי בגני ילדים ובבתי ספר בתל מונד בתחום הזהירות בדרכים. קשה לי לראות תמונות של אנשים שנהרגים בכבישים, גם אחות של אשתי נהרגה כך וזה נוגע לליבי. הקמתי בתל מונד קבוצת פטאנק, המורכבת מ-26 קשישים שפעמיים בשבוע יוצאים לשחק במגרש הפתוח. על כך קיבלתי את אות יקיר העיר.
בנוסף, אני שר עם ביתי בחבורת זמר וכותב ספר על תולדות חיי

במרחביה נולדתי מחדש

נולדתי מחדש כשעליתי ארצה והגעתי לקיבוץ מרחביה. שם זרקתי את כל עברי כילד בשואה, בבור חקלאי בחושך, במנזר בארגז, כל מיני מקומות מסתור בתור ילד קטן, עם פחד מתמיד ובלי לדעת איפה אבא ואמא. במוסד חינוכי במרחביה התחילה ילדותי הראשונה הנורמלית. שם היה גן העדן של חיי. הייתי בן 12 ושמו אותי עם עוד ארבע-עשר ילדים שהגיעו באותה עליית הנוער מצ'כיה ובולגריה ועשו מאיתנו קבוצה חינוכית בין ילדי הקיבוץ. לא הרגשנו כמו ילדי חוץ, כי קיבלנו אהבה גדולה וחילקו אותנו למשפחות חברים. לחיות בחברת ילדים תוססת שיש שירה בציבור ריקודים וחגים, נגינה על חלילית ומנדולינה, השתתפות במקהלה ועבודה עשתה לי טוב מאוד.

עשייה חברתית

רק בן אדם ששלם עם עצמו יכול להעניק לאחרים. בן אדם שמתנדב מקבל יותר ממה שהוא נותן. תמיד.
מי שעשה מבין ויודע מה הוא עשה. אני לא צריך לתפוח לעצמי על שכם, אני עומד איתן. כל מי שממליץ עליי, זה חשוב לי לדעת שמה שאני עושה זה חשוב ובעל ערך.

על עצמי

נולדתי ב 1937 בצ'כיה ועליתי לארץ בשנת 1949 עם עליית הנוער. יש לי עשר נכדות, ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן, ואני נשוי ללאה שמתנדבת בגן ילדים. הכרנו בקיבוץ מרחביה. יחד איתה קיבלתי שוב משפחה מסודרת ואוהבת. המשפחה שלנו מאד מאוחדת עם אהבה גדולה. בכל מפגש משפחתי אני מתיישב בפינה ומסניף את היופי ואת האושר.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram