Add a Title
היום-יום שלי
אני קם בבוקר, 8:00-8:30 אני בעבודה, אני נשאר עד 14:00, שותה קפה, קונה עוגייה, אוכל תפוח עץ אחד כל יום. אני בעיקר מייצר את מה שדורשים ממני הלקוחות שלי. ואני נהנה מזה, אם אני מייצר משהו אז זה כבר מפעיל את המוח.
אדם משמעותי שהכרתי
בבית המלאכה הקודם שעבדתי בו היה חרט, דוד בלומנטל, אני לא יודע אם היום הוא חי. הוא זה שהאיר לי את היכולות שלי. הייתי כמו שוליה אצלו, אחר כך הוא עזב את המקצוע אבל הוא ראה שיש לי אפשרות להתקדם בחיים. כלומר שהוא הבין שאני לא סתם אהבל.
נוף ילדותי
בית קטן שהיו בו אחד עשרה אנשים: שני הורים ותשעה ילדים. אז התחתנו באופן די צעיר כי כולם רצו לברוח מהבית, היה צפוף. אני הייתי צעיר, כשהייתי בן עשרים אבא שלי היה בן שבעים. גדלנו בלי כלום, החיים שלי היו ברחוב עם חברים, היו הרבה ילדים אז היה שמח דווקא. לא הרגשתי את הבדידות או משהו. ההווי בשכונה של פעם היה מצחיק. היו פה כל מיני ברנשים, ולכל אחד היה כינוי וחיקויים שעשו לו.
על עצמי
נולדתי בביטולה שביוגוסלביה ועליתי לארץ בשנת 1935. יש לי שלושה ילדים וחמישה נכדים. אני עובד בפלורנטין בבית המלאכה 'י.קלדרון' שהיה גם בית ילדותי. זה בית מלאכה מכני לעיבוד שבבי. אני עוסק בחריטה, חריטת ברגים, אומים, מכשירים וכלים. התחלתי לעשות את החריטה בגיל 14 ובשנת 1965 פתחתי עסק עצמאי של חריטות ושיפוץ מנועי דיזל. הבת שלי נועה מייצרת תכשיטים איתי בבית המלאכה.