ליאנה רבינוביץ'

אושיית טוויטר, 82, תל אביב

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

על הטוויטר

עד שהתחילה הקורונה הלכתי להרצאות, למועדון, כתבתי סיפורים לילדים, סיפורים שסבא שלי סיפר לי. אני קמה בבוקר יושבת עם חברים ומעבירה צחוקים בבית הקפה. אחד האנשים שבא לקפה בצהריים, שמו אורניקו. הוא קלט אותי, יש לו יכולת לאבחן אנשים. התיידדנו ואז הוא פתח עבורי את הטוויטר. אנחנו מדברים והוא מצייץ את מה שאני אומרת. לדוגמה, אני גרה בקומה השלישית, אז סיפרתי לו על המאהב הסודי שבכל לילה הוא טיפס אליי על המרזב ונכנס לחדר השינה, עד שיום אחד השכנה משכה אותו לדירה שלה ומאז נעלמו עקבותיו.
מאז הקורונה נורא חסר לי החיבוקי והנישוקי. אני בן אדם של חיבוקים ונשיקות. כשבאים הנכדים הם מושיטים את הידיים מרחוק.

על האימהות

כשנולד לי הבן הבכור. זה כאב נורא אבל כשהוא יצא החוצה הייתי כל כך מאושרת. האמהות היא משמעותית בשבילי עד עצם היום הזה. בעלי נפטר לפני כמה שנים טובות, זה לא קל אבל מתרגלים לכל מצב. אני מוקפת בהרבה אהבה.

על מוזיקה

אני אוהבת מוזיקה רומנטית של פעם - אני מדמיינת את עצמי בשעת ערביים על חוף הים, רוקדת צמוד צמוד עם סילבסטר סטאלון או ואן דאם.

על הגיל

גיל זה רק מספר. אם הבריאות היא סבירה, והביקורים אצל הרופא הם רק מעטים, אז גיל זה רק מספר. הנשמה והמחשבה לוקחים פיקוד. צריך שיהיו יחסי אנוש טובים ולדעת לסלוח. להשתחרר מהכעסים של העבר. כעסים לא מועילים לנו בשום מקום. כל דלת שנסגרת מפנה מקום לדלת חדשה שתפתח.

על העלייה לארץ

ב-1951, כשהייתי בת 13, עליתי לישראל עם אמא שלי. שמעתי את העברית ואמרתי לעצמי 'את השפה הזו אני לעולם לא אצליח ללמוד' אבל תוך שלושה חודשים ידעתי לדבר עברית.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram