מרילה יוסיפוביץ

בעלת מכון יופי בן כשישים שנים, 96, תל אביב

עסקים ויזמות

קרדיט צילום: דניאל הרשקוביץ

"כשבן אדם עסוק ופעיל הוא לא מרגיש שום דבר רע"

העשייה שלי היום

עבדתי עד לא מזמן משעה 8:30 עד 19:00 ולפעמים גם שעות נוספות. יש לי שתי עובדות, אותן בחורות 30 שנה והן כמו הבנות שלי. עד היום קליינטיות מגיעות אלי ואומרות 'מקום כזה אין. נקי, מסודר, מדויק, מקבלים בזמן, לא מורידים את העור, מקבלים אותך תמיד בחיוך'. היום אני יושבת בחדר רואה טלוויזיה, קוראת ספרים ועובדת אחת עובדת חצי יום והשנייה בחצי היום השני. הקליינטיות עדיין נכנסות אלי וניגשות, אבל לא מתקרבות בגלל הקורונה. אני זוכרת את כולן. בחדר עבודה יש תמונות מסרטים, צלם שהגיע לפני 25 שנה וחזר שוב לצלם פה, כל כך התרגש שזכרתי אותו ואת בת הזוג שהייתה לו, שהוא הגיע לבקר ביחד איתה שוב אחרי שסיים לצלם. יש לי קליינטיות שמגיעות מירושלים רק כדי לשאול מה שלומי. אין בי משהו מיוחד, חוץ מזה שאני רוצה לעשות טוב לבני אדם.

הבית הזה הציל משפחה שלמה

האירוע הכי משמעותי בחיים שלי הוא העלייה לארץ בזמן המלחמה, בשנת 1940. קיבלנו אישור לעלות לארץ מפני שהיה לנו רכוש בישראל. לא היתה לנו משפחה בארץ וגם לא בפולין, היה לנו רק את הבית הזה. הבית הזה הציל משפחה שלמה. אני גרה כאן מאז שעליתי לארץ. כשהיינו בפולין ידענו שאנחנו צריכים ארץ שתיתן לנו ויזת כניסה, חיפשנו ומצאנו בבולגריה. בבולגריה אף פעם לא היינו אבל על סמך ויזת הכניסה נסענו לאיטליה ושם התיישבנו חודש ימים כשחיכינו לאישור לעלות לארץ. כל יום הלכנו לשאול אם הגיע האישור לעלות. נסענו לאונייה איטלקית בשם 'רודו', חשבנו שאחרי שבוע נהיה בחיפה. הלכנו לישון בלילה האחרון באוניה וקיבלנו הוראה שנארוז את הדברים כי אנחנו חוזרים לגרמניה. למה לחזור לגרמניה? כי הם לא רצו להשאיר את הספינה לבריטים. בשבילנו זה היה גזר דין מוות כי לא היה לנו כסף, לא היתה לנו שום אפשרות לשחות, ובגרמניה בשנת 40 שלחו ישר למחנות ריכוז. היה לנו מזל שפגשנו את ספינת 'קונטרל סרוויס'. שאלנו את הקברניט האיטלקי והוא אמר שהוא שט לחיפה, לקחו אותנו עם האוניה למלטה. היינו שם חודש ימים ואחרי חודש הגענו לארץ.

המוסיקה האהובה עליי

אני שומעת מוזיקה קלאסית, ברהמס, פגניני. ערוץ 307 ערוץ המוזיקה.

על עצמי

עליתי לארץ בגיל 16 ולא ידעתי את האותיות בעברית אז הלכתי ללמוד מקצוע. למדתי קוסמטיקה ועבדתי במשך 12 שנה עד שנולד לי ילד. הייתי עם המשפחה, אבל הרגשתי שאני לא מתקדמת ולא היה מספיק כסף אז התחלתי לעבוד בבית. הדרך להקים עסק היא להיות ידידה של הלקוחות - זאת הצלחה.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram