סמירה חורי

מזכירת תנועת נשים דמוקרטיות, 91, נצרת

עשייה חברתית

חברה וממשל

קרדיט צילום: צילום משפחתי

"רצינו לקום, לא לשתוק, להתעורר. להעיר את הנשים, במקום שיהיו רק בבתים, שילמדו את הזכויות שלהן"

הקמת ארגון "נהדה סוסייטי" - ארגון התעוררות נשית

התבגרתי כמורה, אבל לא המשכתי בעבודתי כמורה כי רציתי לעבוד עם נשים, ורציתי ללמד נשים מבוגרות ולא רק ילדים. כשחזרתי לנצרת בשנת 1947 הייתה הנכבה והתנדבתי בקליטת הפליטים. הנשים שהתנדבו איתי ואני, ראינו שיש צורך בהקמת ארגון לטובת סיוע לנשים פליטות שאין להן בית, שאין להן אוכל. הקמנו את הארגון הראשון שהיה פעיל בהיבט החברתי וגם בהיבט הפוליטי. קראנו לארגון "נהדה סוסייטי". "נהדה" זאת אומרת לקום, לא לשתוק, להתעורר. להעיר את הנשים, במקום שיהיו רק בבתים, שילמדו את הזכויות שלהן. זכויות לגבי עבודה, ירושה, לימודים נישואים וגירושין, וכל התחומים שנוגעים לנשים. כשהתחלנו, הרבה נשים לא היו מלומדות ולימדנו אותן קרוא וכתוב ועשינו הרצאות בנושאים חברתיים שונים עם עובדות סוציאליות ורופאים. על הטיפול בילדים, על החשיבות של שליחת הילדים והבנות במיוחד לבתי ספר.
הארגון המשיך בפעילות שלו בכל מיני תחומים – בריאות, עבודה סוציאליות, הכשרנו אותן לכל מיני עבודות שנדרשות בבית או לטובת עבודה מחוץ לבית כמו למשל תפירה. אפילו הקמנו מפעל קטן לתפירה בשביל לאפשר להן פרנסה. בהמשך הבנו שצריך להתרחב גם מחוץ לנצרת, והרחבנו את הפעילות אל ישובים נוספים. אנחנו עובדות עד היום באותם תחומים.

מחברות בין נשים יהודיות וערביות

בשנת 1949 פגשנו נשים יהודיות שיש להן את אותן מטרות כמו שלנו, והתחלנו לעבוד יחד. הארגון הזה היה מסונף לארגון הפדרציה העולמית של נשים דמוקרטיות. ואנחנו היינו סניף של נשים יהודיות וערביות. היינו הארגון המשותף הראשון בארץ. ואנחנו תמכנו בהחלטת האו"ם, זאת אומרת שתי מדינות על גבולות 67.
בשנת 1971 הארגון כל כך התרחב והפך לתנועה, וקראנו לו "תנועת נשים דמוקרטיות". הארגון הזה נוגע בכל התחומים שמעסיקים נשים יהודיות וערביות. הארגון נמצא בקשר ועבודה ומשותפת עם האו"ם ולכן אנחנו תומכות בהחלטות האו"ם. בעקבות שיתוף הפעולה הזה, אנו מציינות את יום האישה הבינלאומי ואת יום הילד הבינלאומי.

לא מפסיקה לעבוד

למרות שאני בת 91, אני לא מפסיקה לעבוד. אני עכשיו כותבת ספר על פעילות התנועה. בנוסף, אני ממשיכה להשתתף בפעילות התנועה בנצרת. בכל יום רביעי יש מפגש פעילות להעלאת המודעות לסוגיות שמעסיקות נשים – עם פסיכולוגיות, רופאות, עובדות סוציאליות וכדומה.
עד שנת 2016 (גיל 87) עוד הייתי משתתפת בכל ההפגנות בחיפה, בתל אביב ומול הכנסת. אבל אז שברתי את הירך ואני צריכה לשים לב ולכן משתתפת בעיקר בפעילויות שמתקיימות בנצרת. עכשיו בעקבות הקורונה, יש מפגשים שבועיים בזום ואני משתתפת גם בהם ומביעה את דעתי. בנוסף אני מייעצת לחברות התנועה ומנחה את המנהיגות הצעירות.

השיר האהוב עליי

בשנת 1948 כשהקמנו את נהדה, הקמנו מקהלה ולמדנו בה המון שירים ובין היתר גם נכתב עבורנו המנון שנקרא "אנהדה". אני גם מאוד אוהבת שירים של פיירוז, ובמיוחד את השיר שבו היא שרה על ירושלים, זה שיר מאוד יפה ומרגש על בקשת הזכות לירושלים.

על עצמי

נולדתי בנצרת בשנת 1929 ואני חיה כל חיי בנצרת. אחרי לימודי התיכון עברתי לירושלים ללמוד במכללה להוראה בשם Women's Training College. סיימתי את הלימודים בשנת 1947, בזמן המלחמה. לימדתי שנה בעכו ואז התחלתי ללמד בנצרת.
יש לי 3 ילדים, בן אחד ושתי בנות וגם הם גרים בנצרת. שלושתם למדו רפואה בברית המועצות. הבכור מנהל סניף של קופת חולים בנצרת, הבת השנייה היא רופאת נשים והבת הצעירה היא פסיכולוגית המתמחה באוטיזם. יש לי 4 נכדים ו-2 נינים.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram