פרופ' מרטה וינשטוק רוזין

חוקרת באוניברסיטה העברית ומנהלת עמותת מלב"ב, 85, ירושלים

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

חסרה לי ההליכה לקונצרטים

מלבד העבודה, אני עושה את עבודות הבית. יש לי שני ילדים ונכד שגרים קרוב והם עוזרים לי מאוד, ומגיעים לבקר, עם מסכה כמובן. סך הכל יש לי 4 ילדים, 20 נכדים, ו-7 נינים (בינתיים). יש לי גם מרפסת עם עץ לימון והמון צמחים לטפל בהם. אני מאוד נהנית מזה, צריך קצת צבע בחיים.
הכי חסר לי ללכת לקונצרטים ועכשיו לא הולכים, אז אני שומעת מוזיקה בבית.

"בדיוק כמו כולם"

עבדתי על פיתוח תרופה מסוימת והתוצאה לא הייתה בדיוק כמו שרציתי. באחד הימים הלכתי לספריה ומישהו השאיר כתב עת מדעי פתוח על השולחן. דפדפתי בו וראיתי מאמר על אלצהיימר ומה גורם לאובדן זיכרון, פתאום הייתה לי הברקה שהחומר שפיתחתי, שלא עזר למה שרציתי יכול לעזור דווקא לזה, אז עשיתי שינוי ויצאה התרופה. ההרגשה הכי טובה הייתה כשהחברה בשוויצריה המשיכה לפתח הם הצליחו לאשר את כל מה שאמרתי. זה לא משהו שקורה תמיד במחקרים.
בפעם הראשונה שהוזמנתי להרצות בארה"ב, הייתי בת 32 והיה מישהו שהציג אותי – פרופסור מכובד – שאמר "היא עושה את כל הדברים האלה והיא גם אמא לשלושה ילדים, איך היא עושה את זה?" הרי באותה תקופה היה מאוד נדיר להיות אישה נשואה עם ילדים ובמקביל בעלת קריירה. אני עניתי "בדיוק כמו כולם". כל האולם הענק צחק, זה היה רגע מאוד מיוחד.

איך נוצר כינור

אני מאוד אוהבת מוזיקה קלאסית וזה משהו שמאוד חשוב לי, היות וניגנתי בתזמורת באנגליה. יצא לי לאחרונה לפגוש מכרה שמייצרת כינור. בתור מישהי שניגנה בעבר היה מאוד מיוחד לראות את תהליך יצירת הכלי – מחתיכת עץ למשהו שמייצר מוזיקה.

מי שלא לומד לא חי

כולם צריכים לזכור תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, אפילו כשבעלי נפטר והיה לי מאוד קשה אמרתי לעצמי - היו לך 58 שנים מאושרות וזה יותר טוב מאשר אם לא היה. ככה צריך להסתכל על החיים. ולהמשיך ללמוד מכל מי שאפשר, מי שלא לומד לא חי.

אני עובדת באוניברסיטה העברית במחקר

פרסמתי בזמן הקורונה שני מאמרים ועכשיו סיימתי לכתוב את השלישי, אני מעסיקה את עצמי כל הזמן.
בנוסף אני חלק מהוועד המנהל של עמותת מלב"ב (מרכז לטיפול בקשיש בקהילה), עמותה המספקת מעטפת שירותים – רגשיים ופיזיים עבור חולי דמנציה ואלצהיימר. בעלי, פרופ' ארנולד רוזין, היה ראש העמותה ולפני שנפטר ביקש ממני לא לאפשר לעשייה הזאת להפסיק.
בגלל הקורונה, העבודה עכשיו מהבית. יש לי אסיסטנטים שאיתם אני עובדת. אני מלמדת אותם מה לעשות והם שולחים לי את התוצאות מרחוק, אסור לי להגיע למעבדה ולאוניברסיטה. לא קל כשהכל נשלט מרחוק אבל כולנו במצב הזה.
גם פעילות העמותה נמשכת. אבל אי אפשר להגיע לאנשים. זה מאוד קשה לראות שאנשים שזקוקים לשירות הזה לא יכולים להגיע ולקבל אותו. משיחות שלי עם אנשים, לא רק בעמותה, הקושי העיקרי הוא הבדידות.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram