פרופ' אליס שלוי

אשת חינוך וחברה, מחלוצות הפמיניזם, 93, ירושלים

הדרכה וייעוץ

עשייה חברתית

זיכרון

קרדיט צילום: פרופסור אליס שלוי, צילום צוריתי מתוך ויקיפדיה

"אני מרגישה שתרמתי לחברה, שעשיתי משהו בשביל המדינה בתור ציונית כבר מגיל צעיר מאוד"

העשייה שלי היום

היום אני משתדלת לכתוב כמה שיותר. הוצאתי לאור את הזיכרונות שלי באנגלית ומאז אני ממשיכה לכתוב אבל דברים קצרים ובינתיים לא לפרסום. אני גם קוראת המון למרות שהעיניים כבר לא כל כך בסדר. במישור האישי והפרטי טוב לי. אבל במישור הציבורי רע לי וכואב לי ואני כועסת. חבל רק שאני לא יכולה לצאת להפגין.

מעדיפה לפגוש אנשים פנים אל פנים

בעקבות הקורונה השינוי העיקרי שקרה בחיים שלי זה ההגבלות. הייתי רגילה לצאת לקונצרטים, למוזיאון, לתיאטרון. גדלתי בבית שהיתה בו מלא תרבות וכבר מגיל צעיר הלכתי לתיאטרון ולאופרה. מאז ועד היום המשכתי. אבל מחודש מרץ כל זה נמנע ממני. לכן אני מברכת על האפשרות לראות אופרה גם באינטרנט וגם בטלוויזיה. עם זאת, אני נמצאת הרבה מאוד בבית, קוראת וכותבת. פעם בשבוע מארחת חברה אחת או שתיים. אני גרה עם אחת מבנותיי והמשפחה שלה. במהלך הקורונה כולנו היינו בבית. לא הייתי באף רגע לבד. כל השימוש בזום לא לרוחי. אני מעדיפה לפגוש אנשים פנים אל פנים או לכתוב להם.

אהבה ממבט ראשון

הרגע שבו פגשתי את בן זוגי היה אחד האירועים המשמעותיים בחיי. זה היה במקרה, במאי 1950, בזמן האירועים לציון 25 שנה לאוניברסיטה העברית. באחד האירועים ישבתי עם מישהי שהכרתי, וברגע מסויים היא קמה ממקומה והתחילה לנפנף ביד ולקרוא לאיזה זוג שהגיע. יחד עם הזוג הגיע עלם צעיר. אני התאהבתי בו ממבט ראשון. לקח לי קצת זמן, קרוב לשבועיים, במהלכם עשיתי כל מיני דברים כדי לפגוש אותו שוב. זה היה במאי. ביוני התארסנו ובאוקטובר התחתנו. הוא היה אדם מקסים, מיוחד במינו, בן זוג נאמן ביותר ושותף לחיים. כל דבר שעשיתי - הוא תמך בי. גם כשתקפו אותי על מה שעשיתי הוא הגן עליי. לשמחתי, אני גם יכולתי לעזור לו. במשך חמש שנים הוא יצר אנציקלופדיה על נשים יהודיות ואני עזרתי לו.

אני מרגישה שתרמתי לחברה

אני מרגישה שתרמתי לחברה, שעשיתי משהו בארץ בתור ציונית מגיל צעיר מאוד. צר לי לראות את המצב בארץ היום. מאוד כואב לי מה שקורה. לא חשבתי שאני אראה מדינה כל כך קפיטליסטית, ממשלה שכל כך לא אכפת לה מהאזרחים. כואב לי. הרבה דברים היום כואבים לי.
אבל אני מודה לכוחות העל על כך שזכיתי לחיים טובים ונישואים נהדרים עם בן זוג נפלא שחסר לי מאוד. היינו נשואים 63 שנים. אני מאושרת כסבתא, אני רואה את הילדים, הנכדים והנינים. אני מאוד מקווה שספר הזכרונות שלי יצא בתרגום עברי כדי שגם הנכדים והנינים שלי יוכלו ליהנות ממנו.

על עצמי

נולדתי בעיר באסן שבגרמניה. בשנת 1934, נוכח עליית הנאצים לשלטון, עברתי עם משפחתי ללונדון. עליתי לישראל בשנת 1949 ואחרי שסיימתי תואר ראשון ושני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג'. לאורך השנים הייתי פעילה מאד בחברה הישראלית. ניהלתי את בית הספר 'פלך' בירושלים ברוח הפמיניזם הדתי, ייסדתי את שדולת הנשים, פעלתי לקידום זכויות אדם ובין היתר הייתי חברת הנהלה באגודה לזכויות האזרח, אני פועלת גם לקידום דו קיום והשיח בין יהודים לערבים.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram