קס טגבו איילה

מדריך רוחני, דתי, קהילתי ואסיר ציון, 81, אשקלון

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

רגע משמעותי עבורי

הרגע המכונן בחיי היה ביום שזכיתי להקים בית כנסת באשקלון. זה היה תהליך ארוך. הכל התחיל בשנות התשעים, כאשר פנינו עם זקני העדה לעירייה והיא הקצתה לנו שטח לשם הקמת בית כנסת. לאחר הקמת אבן פינה, בהחלטה משותפת של הקייסים והציבור הוחלט לקנות אוהל גדול עד שימצא מימון לבניית בית הכנסת. האוהל שימש אותנו במשך חמש שנים, בתנאים לא קלים. לא היה ריצוף, בקיץ היה חם מאוד ובחורף הגשמים והקור, תנאים הכי מינימליים.
ואז נמצא המימון וזה המקום להודת ליצחק לייב ורות רעננערט ומריון ואלי ויזל על תרומתם להקמת בית הכנסת. כמובן שהתהליך היה כרוך בהרבה ניסיונות ומאבקים, אך אומרים "להצלחה אבות רבים ורק הכישלון נשאר יתום". בית הכנסת הוקם בזכות הרבה אנשים, גברים ונשים שלצערנו לא נמצאים איתנו היום ומגיע להם הכרת תודה על פועלם.
בעזרת האל הצלחנו לבנות מבנה נוסף לצד בית הכנסת המשמש ללימוד ולסעודות מצווה, אני מאוד גאה במבנה גם בגלל הפאר וגם משום שהציבור עצמו מימן את בניית המבנה.

היום-יום שלי

את היום שלי אני מתחיל כמובן בהליכה לבית הכנסת, לתפילת שחרית. אחר כך לימוד קצר ואז אני פונה לעיסוקי. אנשים פונים אלי כדי לקבל יעוץ לשלום בית, ברכה לרגל שמחה, אזכרה לנפטר, ענייני שחיטה וביקור חולים. זאת מאחר ואני דמות ציבורית שכולם בעדה מכירים כך שאין רגע דל. הקורונה שיבשה הרבה מסדר היום של כולנו אך כמו כולם משתדלים לעשות את מה שניתן ומה שמותר

מגיפת הקורונה

מגיפת הקורונה פגעה באנשים רבים , בגופם ובממונם. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא לאנשים מכל שכבות האוכלוסייה להישמע להוראות של משרד הבריאות ולצווי של כוחות הביטחון. בתהילים כתוב "על תיגעו במשיחי ולנביאיי אל תרעו" - צריך לכבד את ההנהגה של המדינה כשם שאבותינו כיבדו את מנהיגיהם, אחרי הכל זו הארץ שמלכו בה שאול המלך ודוד המלך. כמו כל המדינה הקורונה השפיעה רבות על הקהילה שלנו, בית הכנסת היה סגור תקופה, גם אחרי שפתחו, ישנה ירידה במספר האנשים שמגיעים לבית הכנסת. אנו נושאים תפילה שה' יסיר מאיתנו את המגיפה הזאת, אנו מקפידים על ההנחיות בבית הכנסת מתוך הבנה שזה לטובתנו קודם כל ולטובת הכלל. אנו נשמעים להנחיות אך לא שוכחים שהכל מאיתו יתברך והכל בידיו כי הוא השולט ביקום.

מסר לקוראות והקוראים

שכולנו צריכים להתחזק באמונה, מפריע לי ההזנחה של מסורת אבותינו, אנו נמצאים בתקופת סליחות לקראת יום הדין. יש קורונה בחוץ, לכן כל אדם צריך לעשות חשבון נפש ולחזור לאבינו שבשמיים.

על עצמי

ראשית אני רוצה להודות לבורא עולם שהביאנו עד הלום, אני קייס בעדה האתיופית אני מספק הדרכה רוחנית ושירותי דת לאנשי קהילתי בכל הארץ ובאשקלון בפרט.
בילדותי הייתי רועה צאן, אך חשקה נפשי ללמוד תורה. בגיל 11 נשלחתי ללמוד אצל הנזירים היהודים אשר ישבו מבודדים בהרי סימיאן, תנאי החיים שם היו מצומצמים אפילו ביחס לאתיופיה. אלו אנשים שהקדישו את חייהם ללימוד תורה לכן לא היה להם דברים חומריים, הם חייו חיי סגפנות כדי להתעלות רוחנית על ידי צומות ולימוד תורה.
בתור ילד בישלתי לעצמי, כיבסתי, ניקיתי, הסתפקתי במועט, אני זוכר את התקופה הזו כנהדרת כי הצלחתי בלימודים והייתי ממוקד במטרה שלי. נשארתי שם 11 שנים עד אשר התחתנתי.
בתקופת השלטון של מנגיסטו היילה מריים, הייתה מלחמת אזרחים באתיופיה, השלטון רדף כל אדם שנחשד במרידה או ערעור על השלטון הקיים. הרבה אנשים הוכנסו לכלא או נעלמו על לא עוול בכפם, אז גם התחילה תקופת העלייה של אתיופים לארץ הקודש.
נחשפנו לתמונות של העולים כאשר הם נחתו באדמת המולדת, שמחנו מכך. אני נשאתי על כך דרשה בבית הכנסת, שהעלייה למולדת היא ממש התגלמות חזון הנביאים. היו אנשים רעים מהעדה העלילו עלי שנשאתי דברים כנגד השלטון.
נשלחתי לכלא למשך שנה, לא יכולתי לאכול מהאוכל של הכלא, כי הוא לא היה כשר. עינו אותי פיזית בעינויים קשים שמנעו ממני לעמוד וללכת.
כשחזרתי לביתי, הכפר התחיל להתרוקן מאנשים שהלכו לכיוון סודן כדי לעלות לארץ. קראו לי להצטרף אבל דחיתי אותם כי מצבי הפיזי לא איפשר לי. שלושה שבועות לאחר שהכפר עזב, יצאנו גם אני ומשפחתי לדרך. נכנסנו לסודאן, שם נשארנו זמן רב שלא לצורך ואני פעלתי לבקשת אנשים כמגשר ומשכין שלום.
ברוך השם הגענו לארץ בשלום, פה הוכרתי אסיר ציון.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram