ריינה אבטבול

מתנדבת בבית חולים שערי צדק , 92, ירושלים

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

היום-יום שלי

אני לא פוחדת מהקורונה הזו שהגיעה אלינו בלי לשאול אותנו ואני רוצה להתגבר עליה ולא להראות לה כל פחד, אני מגיעה פחות אבל משתדלת להגיע לפחות פעם בשבוע להתנדב בבית החולים.
לפני הקורונה, השתדלתי למלא את יומי בביקורי הילדים והנכדים שלא משאירים אותי יום אחד לבד. אני גם נוסעת ברכבת לשוק לפעמים לעשות קניות ולעיתים רק לטייל ולראות את האווירה המיוחדת הזו. כמובן שבכל סוף שבוע אני הולכת לעשות שבתות אצל אחד הילדים.
אני גם משתדלת לסרוג סוודרים או לראות תוכניות בישול בטלוויזיה. אני נהנת לזכור את כל המרכיבים, להיכנס למטבח לבשל או לאפות ולהזמין את הילדים שגרים קרוב אליי לבוא לטעימה חמה וטרייה.

נקודות ציון חשובות בחיי

גאוותי המיוחדת שמורה תמיד ללידת ילדיי.
דבר שני ולא פחות חשוב – זו העלייה לארץ ישראל ולירושלים בפרט. למרות כל הקשיים שעולה חדש חווה – מעולם לא התלוננתי, לא בכיתי על מר גורלי. במרוקו גרו אצלי בבית שתי עוזרות בית וכאן אני עושה הכל בעזרת הילדים שכל אחד מהם תפס פיקוד על משהו.

ההתרגשות הגדולה בחיי

כשהדלקתי את המשואה בהר הרצל, אזכור זאת עד יומי האחרון כאירוע מכונן. מעולם לא חשבתי שאישה פשוטה כמוני תזכה לכבוד הגדול הזה. לכן כשהשרה מירי רגב התקשרה אליי בזום על מנת לבשר לי, חשבתי שמישהי עובדת עליי.
מאז שאני נתקלת באנשים בכל יום באוטובוס, ברכבת הקלה, בשוק או בכל מקום אחר, הם מזהים אותי. הם רוצים בעיקר לקבל ברכה, הפכו אותי לרבנית למרות שאני ללא כיסוי ראש. מבקשים ממני להצטלם בסלפי, שואלים שאלות, מתרגשים יחד איתי ובעיקר אומרים לי שאני הגאווה לכל הספרדים וליוצאי מרוקו בפרט. כולם חושבים שאני הסבתא שלהם והם גאים בי. האמת שאני הפכתי לסבתא של המדינה ואין לי בעיה כי אני אוהבת אדם וכיף לי לחבק ולנשק כל אדם.

לא הייתי משנה כלום בחיים שלי

אני בסך הכל מרוצה מכל מה שיש ומודה לאל על הזכות לחיות עד גיל זה ובמצב טוב – הלוואי ואמשיך לחיות כך, לא יותר ולא פחות, העיקר להישאר שפויה עם זיכרון טוב. אני ובעלי באנו ממשפחות קטנות מאוד ושנינו רצינו הרבה ילדים שיהיה לנו כמו כיתה ילדים בבית. אני גם מאוד שמחה שאני תורמת לחברה, כי אדם צריך ללמוד ולדעת לתת ולא רק לקבל ואני מרגישה שזה דבר טוב לחיי העולם הבא.

על עצמי

נולדתי בעיר פז שבמרוקו ועליתי לארץ בדצמבר 1968. יש לי אחד עשרה ילדים, 41 נכדים, 42 נינים וחימש. אני ממשיכה להתנדב בבית המרקחת של בית חולים שערי צדק פעם בשבוע. כשנגיף קורונה פרץ, קיבלתי הוראה מפורשת ממנהלת בית המרקחת להישאר בבית על אף שרציתי להמשיך ולהתנדב. לצערי, לא הרשו לי להגיע לבית החולים ונותרתי בבית – מטרתם הייתה לשמור עליי מפני הידבקות ועל כך אני מודה להם. אני נהנית מאוד לבוא ולעבוד בבית החולים כי אני מרגישה שאני תורמת למקום עבודתי. אני מרגישה כל כך נאהבת במקום זה שפשוט כיף לי להגיע.

< קדימה
אחורה >

כל דבר מצחיק אותי

אני בן אדם של צחוק ושל חיוכים, כמעט לעולם לא תתפסו אותי עצובה או עצבנית. כל דבר מצחיק אותי, כל בדיחה מצחיקה אותי, אני קהל טוב לכל המצחיקים והסטנדאפיסטים. אני בן אדם של שמחה ושל צחוק ולכן אנשים אוהבים להיות בסביבתי כי אני יוצרת מצב רוח טוב.

  • Facebook
  • Instagram