תופיק כנאענה

עיתונאי, 83, עראבה

aaa

aaa

aaa

Add a Title

Add a Title

היום-יום שלי

בכל יום אני מביא את העיתון וקורא אותו. אני גם קורא ספרים וכותב את המאמרים לעיתון. אני אוהב לכתוב על פוליטיקה. אני מרגיש על מה אני רוצה לכתוב ועל זה אני כותב. מאז שפרצה הקורונה היה שינוי. יש לי יותר זמן בבית וזה נותן לי יותר זמן לקרוא ולכתוב. אני גם פוגש חברים, הולך אליהם לשבת ולהתווכח. בלילה אני הולך לבקר את אח שלי, הוא בן 91, אני מגיע אליו לשעה שעתיים לדבר, ואחר כך חוזר הביתה.

אדם משמעותי עבורי

אח שלי, סלים, היום הוא בן 91. הוא זה שהתחיל במפלגה הקומוניסטית. אני הייתי אז בן 13 והוא דרבן אותי להצטרף לתנועה. לכן אני רואה אותו עד היום בתור המורה הראשון שלי.
הוא החליט לעזוב את המפלגה אבל אני המשכתי. הוא הפך להיות אחד הפלאחים הכי מפורסמים בכפר כי הוא נשאר לעבוד ממש עד שנה שעברה, כשהיה בן 90. הוא הדריך את החקלאים באזור וקידם כל מיני פרויקטים שקשורים לאדמה ולחקלאות.

אירוע מכונן בחיי

אני הייתי אחד האסירים שקיבל את העונש הכי גדול בהפגנת האחד במאי של שנת 1958. עמדתי למשפט צבאי וביקשתי להישפט בבית משפט אזרחי. ישבתי כמעט שנתיים בכלא והמשכתי משם את הדרך של המפלגה. גם בתוך הכלא, הייתה לי עבודה עם הנוער שהיה שם, שהיו רובם מירדן, לבנון ומצרים. היה לי קשר איתם בכל הזמן שהייתי שם.

אני מאחל לקוראים

שיהיה שלום ושוויון בין העמים. אני מאחל שתקום המדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל ושיהיה שלום אמיתי. שלא יהיה יותר דם רע בין שני העמים.

על עצמי

אני גר בעראבה. יש לי שלושה ילדים ושישה נכדים ואני כותב מאמרים לעיתון אל 'איתיחד' – העיתון של המפלגה הקומוניסטית בשפה הערבית. במשך שנים עבדתי במפלגה הקומוניסטית ומאז שיצאתי לפנסיה אני עובד שם לפי מה שדורשים ממני.
אני עובד לא רק בעראבה, אלא בכל הסניפים בארץ, בעיקר עושה הרצאות. לכבוד חגיגות ה-20 למפלגה הקומוניסטית בארץ כתבתי את ספר הזכרונות שלי. יש פתגם ערבי שאומר – 'אתה לא צריך להאמין לזקן כשבני הגיל שלו מתו, כי אין מי שיאמת את מה שהוא אומר'. לספר שלי קוראים – 'זיכרונות של זקן שבני הדור שלו עוד חיים'. זה משחק מילים, הפוך על הפוך.

< קדימה
אחורה >

  • Facebook
  • Instagram